מאז שהייתי קטנה, לא אהבתי להצטלם... ועוד פחות אהבתי לראות את התמונות שלי. הייתי מביטה בתמונה ורואה מישהי אחרת לגמרי, מישהי שאני לא מכירה. ובכל פעם שהייתי צריכה להצטלם, ניסיתי לברוח מהסיטואציה או "לברוח" מהמצלמה, להתחבא או להסתכל הצידה, דברים שכמובן לא הוסיפו לטיב התמונה.
מאז שהתחלתי ללמוד צילום, התחיל השינוי. בשעורים מעשיים באופן פלא תמיד נבחרתי להיות זאת, שכל הקבוצה מצלמת אותה (מכירים את זה שמי שהכי פוחד הוא זה שנבחר?) אז כמובן הרגשתי הכי לא נוח בעולם אבל לאט לאט, עם הההתקדמות שלי בצילום, הפסקתי לפחד ולנסות להתחמק. למדתי שככל שמרגישים בנוח יותר, התמונות יוצאות טובות יותר. למדתי לשחרר ולא לחשוב על התוצאה אלא פשוט להנות מהחוויה ומהרגע.
היום בדיעבד אני מבינה שיש הרבה מאחורי הפחד הזה ובדרך כלל זה לא קשור לצילום (אבל על זה כבר בפוסט אחר 😜). עכשיו אני אוהבת את כל התמונות שלי, אני כבר לא רואה ואפילו לא מחפשת את הפגמים, גם אם זה לא "הצד הטוב" שלי.
אני יודעת היום, שצלם או צלמת שאיתם תרגישו בנוח ושהם ירגישו אתכם, יוכלו לצלם תמונות מדהימות שתאהבו ועל הדרך תזכו בחוויה כיפית ומשחררת.
קרדיט לצלם המוכשר שלי (בן שלי בן החמש), התמונה צולמה בשדה חיטה במהלך צילומי משפחה 😂
מוזמנים להתרשם מהעבודות שלי
